<h1>הפרדס לרש"י ליקוטים</h1>
<h2>דף י.</h2>
וששאלתם מה ראו לקבוע זמן שאילת מטר בששים בתקופה בגולה. נראה בעיני, (לפי) שזמן זריעה שני חודשים כמו ששנינו [ב"מ ק"ו ע"ב] חצי תשרי מרחשוון וחצי כסליו זרע. (וכולי), ר' יהודה היה מונה (ב)[מ]תחלת תשרי. וארץ ישראל שהיה [ארץ] גריר אין גשמים קשים לה (כל זה) בשעת הזרע וקבעו שאלתם (משעת) [בשעה] (שמטר) [שאינה] קשה לעוברי דרכים בכל שהיא (מטבת ואלך) (לחה ומטונפת) גשמים קשים לה עד [כלות] הזרע לפי [שהרגבים מדובקים] (ש)מעכבין את החריש ואת הכיסין שצריך [עפר דק ותיתוח]. וחנניה ירד לגולה וראה אותם נוהגים ימי הזרע מתחלת תשרי של חמה שהוא יום (ה)תקופה וכלין עד ששים יום. ומכי מעילי ציבי (דבי טבת) [לבי טבות] (בישנא) [רישבא], ואמרן חד שיעורא הוא. וסימן הוא שמסר להן, משתראו האנשים הללו שהן בקיאין מזמן הרביעה, וכל ימי הגריד מניחין העצים שלהן בקרפיפות ובשדות לייבש בחמה וברוח. ובששים יום מכניסים אותם בבית מפני הגשמים. וששאלתם, מה ראו שלא להקדים ו[ש]לא לאחר וידקדקו בין יום ששים ליום של אחריו, חוק הנוהג בישראל צריך להיות לו זמן קבוע שלא יהו אלו עושין (בו) [כן ואלו עושין כן] (שמא) [משום לא] תתגודדו, [לא תעשו אגודות] אגודות.
